החלטה בתיק ב"ש 4784/08

1.         ערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת מ' אביב) מיום 25.6.08 לפיה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו.

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של סחיטה באיומים, עבירה לפי ס' 428 (רישא) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. על פי הנטען בכתב האישום, נדון העורר ביום 26.12.07 למאסר בגין עבירות של סחר בסמים לסוכן סמוי, אשר נשלח אל העורר על ידי המתלונן. במהלך משפטו, הפקיד העורר עירבון בסך 10,000 ש"ח שחולט, ובנוסף נאלץ למכור רכב בשל המשפט. ביום 14.5.08 השתחרר העורר ממאסרו, וביום 6.6.08 יצר קשר טלפוני עם המתלונן שלאחריו הגיע לביתו בעיסאוויה. העורר הגיע לבית המתלונן מלווה באדם נוסף, ובעודו מחזיק מברג גדול בידו, ביקש מן המתלונן לעלות לרכבו. העורר אמר למתלונן כי שילם לבית המשפט 10,000 ש"ח וכי נאלץ למכור רכב חדש בשל המשפט, כי הוא בא לסגור חשבון וכי הכל באשמת המתלונן. משאמר לו המתלונן כי גמר עם הסמים, השיבו העורר כי הדבר לא מעניין אותו וכי יש ביניהם חשבון שהוא רוצה לגמור אותו. המתלונן ביקש מן העורר שהות של שבוע ימים. ביום 11.6.08 התקשר העורר למתלונן ושאלו מה קורה בעניינם. המתלונן השיבו כי הוא עסוק והעורר ניתק את השיחה. מאוחר יותר באותו ערב, הגיע העורר כשהוא מלווה באדם נוסף לבית המתלונן, והמתין שם כחצי שעה. בנו בן ה-16 של המתלונן, ניגש לרכבו של העורר, וראה את העורר מחזיק בידו מכשיר חד. העורר אמר לבנו של המתלונן שיאמר לאביו שיתקשר אליו כשיחזור כי "ישנם אנשים שרוצים לדבר איתו אחרת תהיה לו בעיה גדולה מאותם האנשים".

עם הגשת כתב האישום, עתרה המשיבה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים, בשל שתי עילות, עילת מסוכנות וחשש לשיבוש הליכי משפט. בבקשה נטען, בין היתר, כי המתלונן הגיע למשטרה ביום 21.6.08, כשהוא מלווה באשת העורר, וביקש לבטל את תלונתו, לטענתו מאחר שהוא רוצה שהעורר יחזור לחיק משפחתו לאחר מאסרו הממושך. המשיבה טוענת כי פעולתו זו של המתלונן היא פועל יוצא של שיבוש הליכי משפט מצד העורר.

בבית משפט קמא נחלקו הצדדים הן באשר לקיומן של ראיות לכאורה, והן ביחס לקיומה של עילת מעצר. בית המשפט קמא קבע בהחלטתו כי חומר הראיות "מעלה חשד סביר ואף יותר מכך" למעורבותו של העורר בעבירה המיוחסת לו. עוד קבע כי קיימת עילת מעצר, הן בשל מסוכנותו של העורר והן בשל החשש לשיבוש הליכי חקירה העולה מניסיונו של המתלונן לבטל את תלונתו. עוד קבע כי העורר הוא אדם בעל עבר רב מעללים בתחום הסמים, ובתור שכזה לא ניתן לתת בו אמון. לאור כל אלה, הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו.

מכאן הערר.

2.         בדיון שהתקיים בפני הסכים ב"כ העורר כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת הנטען בכתב האישום, אולם טען כי אין עוצמתן מספקת לשם מעצרו של העורר עד לתום ההליכים. לטענתו, ועל פי גרסת העורר, חב המתלונן לעורר חוב כספי של 1,500 ש"ח בגין דמי שכירות ששילם עבורו, חוב בו מודה גם המתלונן, ולמעשה זהו החוב אותו ביקש העורר לגבות. העורר לא איים על המתלונן, ובעת מפגשו עם הבן לא החזיק כל מכשיר חד, כפי שעולה גם מהודעתו של הבן מיום 23.6.08. עוד הוא טוען כי המתלונן ביקש לבטל את תלונתו במשטרה מרצונו הטוב והחופשי ולא היה לעורר יד בכך. ב"כ העורר הוסיף וטען כי לא מתקיימת עילת מעצר, ועל כל פנים היה על בית המשפט לבחון אפשרות לשחרורו של העורר לחלופת מעצר. לעניין החלופה, מציע העורר חלופת מעצר הכוללת מעצר בית מלא בבית אחותו בעיר העתיקה, וערבויות כספיות.

3.         לאחר שעיינתי בהודעת הערר ובחומר החקירה, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הנני סבורה כי אין להיעתר לערר.

עיינתי בחומר החקירה ונחה דעתי כי קיימות ראיות לכאורה שעוצמתן מספקת לשם מעצרו של העורר. אלו מבוססות בעיקרן על הודעות המתלונן ובנו מיום 12.6.08, קרוב לחצות הליל. בהודעתו מוסר המתלונן, בכל המתייחס לטיב "החוב" שבא העורר לגבות, דברים שאינם משתמעים לשתי פנים והעולים בקנה אחד עם הנטען בכתב האישום: "הוא עצר את הרכב ואז הוא הסתובב אלי ואמר לי מה אתה לא יודע מה עשית לפני שנה, באתי היום לסגור חשבון, אני שילמתי לבימ"ש 10,000 הנה הקבלה, וגם לקחו לי רכב מיצובישי חדשה, בוא נסגור חשבון כי כל זה אשמתך, אמרתי לו אני סיימתי בכל נושא הסמים...הוא אמר לי "לא מעניין אותי יש בינינו חשבון אני רוצה לגמור אותו" (ש' 12-15), ועוד: "לפני כשבוע יום שישי שעבר 6.6.08 הוא ביקש שאני אשלם לו את הכסף שהוא שילם ערבות לבית משפט וגם לשלם לו עבור הרכב המיצובישי החדשה שלקחו לו המשטרה כי הוא מאשים אותי כי אמרתי כי קניתי ממנו סמים" (ש' 27-29). עוד בהודעה זו מוסר המתלונן כי העורר החזיק בידו מברג גדול, כי ראה בהחזקת המברג ובדברים שנאמרו משום איום, וכי הוא פוחד מהעורר וחושש לחזור לביתו, שמא העורר ממתין לו שם. בנו של המתלונן, בהודעתו מאותו יום, מתאר כיצד המתין העורר לאביו ברכבו מול ביתם, תוך שהוא מחזיק סכין, וכי העורר אמר לו "תגיד לאבא שלך שיתקשר אלי כשיחזור כי ישנם אנשים שרוצים לדבר איתו אחרת תהייה לו בעיה גדולה" (ש' 6-7). על פחדם הרב של בני המשפחה מן העורר ניתן ללמוד גם מהודעת אשת המתלונן מיום 16.6.08.

בחקירתו מיום 18.6.08, כפר העורר כפירה מוחלטת באירועים הנטענים. לטענתו, לא הגיע כלל לבית המתלונן, לא דרש כסף וכי הדבר לא היה ולא נברא. בהמשך הוא טוען כי עת הלך בבית חנינא פגש במתלונן באקראי, והזכיר לו את חובו בסך 500 ש"ח בגין דמי שכירות ששילם עבורו, וביקש כי ישלמו.

            ביום 21.6.08, לאחר מעצרו של העורר, הגיע המתלונן לתחנת המשטרה, יחד עם אשת העורר, וביקש לבטל את תלונתו. בהודעתו מאותו מועד מסר כי הוא אינו רוצה "לעשות בעיות" לעורר, וכי הוא רוצה "שיחזור לבית שלו ויהיה עם הילדים שלו ואולי הוא ישתנה". המתלונן אישר כי העורר שוחח עמו על חוב בסך 1,500 ש"ח בגין דמי שכירות והוסיף: "אבל לא דיבר רק זה הוא הזכיר ששילם 10,000 שקל אבל אני לא רוצה לעשות בעיות". משנדרש להסביר כיצד הגיע למשטרה עם אשת העורר השיב: "היא התקשרה אליי ואמרה לי שבגלל הילדים שלי ואמרתי לה שאני יעזור לו והוא לא בן אדם רע הוא בסך הכל טוב ואין אימים (ככל הנראה צ"ל -איומים) ואין אנשים חוץ מאישתו והילדים שלו".

            בעקבות הודעת המתלונן, נקרא הבן לחקירה נוספת ביום 23.6.08. גם הבן "עידן" במועד זה את הודעתו. הפעם טען כי היה לעורר ביד "סכין או מפתח", הוא איננו יודע. בהמשך טען כי לא ראה דבר בידו. יחד עם זאת, ליבת הודעתו נותרה כשהייתה. גם לגבי הכלי בו אחז העורר לא שמר על עקביות: "חשבתי שיש לו סכין הוא בא לאיים עלי.." "זה היה בלילה היה חושך אולי סכין אולי מברג אולי סכין". משנשאל, הוסיף כי אשתו של העורר הגיעה לביתם ואמרה לאביו "חארם עליו".

            אשת המתלונן זומנה אף היא לחקירה חוזרת. בהודעתה מיום 23.6.08 אישרה כי בעלה סיפר לה שהעורר דורש ממנו 20,000 ש"ח בשל מכונית שהמשטרה לקחה לו עת שנכנס לכלא. עוד העידה כי ראתה את העורר בשבועיים האחרונים שלוש פעמים בסביבת ביתה. אשת המתלונן הוסיפה והעידה כי מיד לאחר מפגשו של בנה עם העורר, סיפר לה בנה כי ראה בידו של העורר סכין או מברג, אולם לפני יומיים אמר לה "אולי מפתח". עוד סיפרה כי בעלה ביקש לבטל את התלונה בעקבות פנייתה של אשת העורר. לבסוף ציינה כי היא פוחדת על ילדיה בשל העורר.

            יוסף כי ביום 25.6.08, לאחר מתן ההחלטה נשוא הערעור, התייצב במשטרה העד לטיף אבו רגב. זה טען כי הוא חברו של העורר וכי התלווה אליו בשני ביקוריו בבית המתלונן. לפי גרסתו, בעת הגיעם לבית המתלונן בפעם הראשונה עלה המתלונן לרכב, והעורר ביקש ממנו את חוב דמי השכירות. בביקורם השני בבית המתלונן, ביקשו מבנו של המתלונן שיאמר לאביו להתקשר לעורר באופן דחוף. ניתן להתרשם כי גרסת עד זה דומה לגרסתם של המתלונן ובנו, להוציא החלקים המפלילים שבה. למותר לציין כי גרסה זו אינה עולה בקנה אחד עם גרסת העורר אשר הכחיש, בשתי הודעותיו, כי הגיע לבית המתלונן.

            ניתן לסכם ולומר כי קיימת תשתית ראייתית מספקת להוכחת הנטען בכתב האישום. יוסף כי "בשלב המעצר אין בית המשפט נזקק לשאלות של מהימנות ולסתירות כאלה ואחרות העשויות לעלות מן העדויות השונות שנגבו, אלא אם כן מדובר בפירכות מהותיות וגלויות לעין" (בש"פ 8620/05 היזמי נ' מדינת ישראל, ניתנה ביום 28.9.05). בענייננו אין מדובר בפירכות מהותיות. הראיות קושרות היטב את העורר לשני ביקורים בבית המתלונן, ביקורים המוכחשים על ידו באופן גורף. תוכנם המפליל של הביקורים עולה בבירור מהודעותיהם הראשונות של המתלונן ובנו, אך גם מהודעותיהם המאוחרות. למותר לציין כי במערך ראייתי זה, פועלת עדותו של אבו רגב לחובת העורר.

4.         משנמצא כי קיימות ראיות לכאורה, קמה גם עילת מעצר. נפסק לא אחת כי בעבירה של סחיטה באיומים, מעצם טבעה ואופייה, גלומה מסוכנותו של מבצעה, ואף טבוע בה החשש להשפעה על עדים ושיבוש הליכי משפט, לרבות החשש להטלת מורא על קורבן העבירה. עוד נקבע כי "העבירה של סחיטה באיומים אינה מתאימה בדרך כלל לשחרור לחלופת מעצר, משום ש"עבירה של סחיטה באיומים נמנית על סוג העבירות שאדם יכול להמשיך ולבצע אותן גם כשהוא ספון בתוך ביתו", וכי די לו לעבריין במכשיר הטלפון כדי להמשיך לאיים ולהטיל אימה על קורבנותיו ועל עדים" (בש"פ 7415/03 מדינת ישראל נ' אבו מוך, פ"ד נז(6) 77, וכן ראה בש"פ 1416/02 זינב נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 26.2.02, בש"פ 3355/04 חמודה נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 18.4.04). עברו הפלילי של העורר מדגיש את מסוכנותו. למשיב עבר פלילי מכביד ביותר הכולל עבירות סמים, אלימות ונשק, בגינן ריצה תקופות מאסר ממושכות. את המעשים נשוא כתב האישום ביצע מספר שבועות לאחר שחרורו ממאסרו האחרון. ולבסוף, קיים חשש סביר לשיבוש הליכי משפט והשפעה פסולה על עדים במידה והעורר ישוחרר לחלופת מעצר. חשש זה עולה לא רק מעצם אופייה של העבירה המיוחסת למשיב אלא מחומר הראיות, כפי שתואר לעיל, לרבות בקשתו של המתלונן לבטל את תלונתו ו"עידון" תוכן הודעתו והודעת בנו במשטרה.

על רקע המתואר לעיל, נראה כי לא ניתן לתת בעורר את האמון הדרוש לשם שחרורו לחלופת מעצר, ויש להורות על דחיית הערר.

ניתנה היום ל' בסיון, תשס"ח (3 ביולי 2008), במעמד העורר, בא כוחו וב"כ המשיבה.

                                                                                 __________________

ג' כנפי-שטייניץ, שופטת התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: